גליון #10

היכולת וההבנה של כל אחד משלוש ה”שחקנים” המרכזיים בפרויקט התחדשות עירונית כי חובתם להכיר בזכויות הבסיסיות של כל אחד מהם הינה נקודת פתיחה מרכזית בפרויקטים מסוג זה. מתוקף כך, ובשל מצבן הרע של הרשויות המקומיות בלייצר ולחדש תשתיות עירוניות בסיסיות במרקמים קיימים במרכזי הערים, הולידה את הרעיון של ה”מטלה הציבורית” אשר באמצעותה העירייה אומרת בדרכה, הן ליזם והן לבעלי הדירות כי כל המעוניין לקדם תכנית אשר תספק לו איכות חיים גבוהה יותר ו/או רווח כלכלי מסויים יהיה מחוייב במימוש מטלה ציבורית אשר תחזיר לעירייה כגמולה.

אין עוררין כי פרויקטים של התחדשות עירונית הינם פרויקטים מורכבים מאוד מכל הבחינות; משפטית, תכנונית, כלכלית וביצועית.
הם מערבים הרבה גורמים יחד, נזקקים לשילוב של מספר תחומים שונים אחד עם השני, מצטלבים עם מספר של דיספלינות, וככל שהפרויקטים גדולים יותר כך מספר המעורבים בו גדול יותר.
כמו כן, ככל שהפרויקט מערב מספר גדול יותר של יחידות מגורים, כך גם המשמעויות בעבור העירייה גדולות יותר. לדוגמא, בישראל, כמו בשאר מדינות ה- OECD יש תקנים למספר כיתות לימוד לנפש על-מנת לשמור על מערכת חינוך תקינה ואיכותית.
ככל וכמות התושבים גדל, כך גדל מספר התלמידים אשר להם יש למצוא פתרון חינוך ראוי העומד בסטנדרטים ובתקנים.

לפני מספר שנים, תוך כדי הגידול המאסיבי ביחידות מגורים בשכונות מסויימות בעיר רמת-גן, שנבע ממימוש נרחב של פרויקטים של התחדשות עירונית בעיר ואשר לא היה מגובה בפתרונות תכנוניים של הרחבת תשתיות, ביניהם גם הגדלת מספר הכיתות בבתי הספר באותן שכונות.
מלבד היות מצב זה בעייתי מאוד הן באופן ישיר ומיידי – כיתות לימוד של יותר מ-40 תלמידים על כל מורה, דבר הפוגע באיכות הלמידה ומגביל את היכולת של המערכת לייצר חינוך ראוי ואיכותי, הדבר בעתיד לבוא יפגע אף בצמיחה של העיר – עיר ללא מערכת חינוך ראויה ומתקדמת, כזו שלא מסוגלת לעמוד בתקנים בסופו של דבר תוריד את פופולריותה של העיר בעיני התושבים הקיימים והן, ובעיקר בעיניהם של תושבים פוטנציאליים מערים אחרות בארץ, תופעה אשר תוביל בסופו של דבר את המשפחות החדשות והצעירות הרוצות להשתקע בסביבת מגורים אשר תהיה טובה ומפתחת בעבור ילדיהם תעדיף לבחור בעיר אחרת.