המגזין

על-מנת להסביר מהם ההבדלים בין תמ”א 38/2 (הריסה ובניה) ובין “פינוי-בינוי” עדיף להתחיל ממה דומה בין תכניות אלו. הדמיון נעוץ בעיקר בפעולת ההריסה הישירה של הבניין הישן כשעל חורבותיו בונים בניין חדש שעל-פי רוב יהיה גדול יותר ועם יותר דירות מגורים. מעבר לך שתי תכניות אלו שונות אחת מהשניה במהותן:

סטטוטוריקה:
כל אחת משתי התכניות הללו נובעת ממקור אחר. תמ”א 38 הינה תכנית פרי תכנונה של המועצה הארצית מתוקף סמכותה לפרסם תכניות מתוות מדיניות תכנונית ליישומן של הוועדות המחוזיות והמקומיות.
תכניות פינוי-בינוי הינן תכניות פרטניות אשר מקודמות ומיושמות מכוח חוק התכנון והבנייה וסדרת חוקים משיקים אשר באו לעודד פיתוח והתחדשות בערים.

הגודל:
תמ”א 38 מגדירה תנאים להריסה ובניה ברמת הבניין הבודד ו/או מקבץ מצומצם של בניינים כשהפתרונות התכנוניים מתייחסים אך ורק למגרש ולבניין הספציפי.
לעומתה, תכנית פינוי-בינוי תכיל במרבית המקרים כמות גדולה בהרבה של בניינים וכפועל יוצא גם מספר רב של יחידות מגורים על גבי תא שטח רחב יותר.
החוק קובע רף מינימלי של 24 יחידות מגורים על-מנת לקדם תכנית התחדשות עירונית במסלול חוק פינוי-בינוי.

תכנון:
כחלק מהותי מהביקורת רבת השנים על תמ”א 38 היתה ההתיחסות, או יותר נכון האי-התיחסות אשר התכנית נותנת לסביבה העירונית בא הבניין נמצא.
הריסת הבניין הקים ובנייה של בניין חדש תחתיו מלווה בהכפלת כמות יחידות הדיור על אותו מגרש ולעיתים רבות אף יותר. תוספת משמעותית כזו במספר יחידות המגורים, (כשלוקחים בחשבון כמובן כמות מרובה של פרויקטים בכל עיר) לא ניתן להתעלם מהבעיה התשתיתית שנוצרת בעומס התנועה ובפתרונות החניה, בתשתיות הביוב והמים העירוניות אשר לא מוחלפות וכן בשירותים העירוניים כמו החינוך והבריאות אשר הופכים להיות עמוסים באופן חסר אחריות. קידום פרויקט פינוי-בינוי בא לתת מענה לאותן חסרונות ובעיות שהן מנת חלקם של פרויקטים מסוג זה.
לצורך קבלת אישור על תכנית במסלול של פינוי-בינוי